אֱלָהּ, אֱלָהָא, אֵילַהּ m. ch. (= h. אֱלוֹהַּ) God. Dan. III, 28; a. fr.—Targ. O. Deut. XXXIII, 26; a. fr.—Lev. R. s. 5, end את אלה רב Ar. (ed. אלוה). Y. B. Mets. II, 8ᶜ אלההון דיהודאי the God of the Jews. Y. Snh. X, 28ᵇ.—Pl. (also plur. majest.) אֱלָהִין. Dan. II, 11; a. e.—אֱלָהַיָּא. Jer. X, 11. Targ. Ps. CXXXVI, 2 אלהי אלהיא the God of gods. [Gen. R. s. 26 כומריא גנבו א׳ וכ׳ (read אלהון) when priests rob—who would swear by their god?] Ib. (ref. to Gen. VI, 2).—Lev. R. s. 33 תמן קריין … אֱלָהַיָּיא there (in Rome) they call their kings gods.
אֱלָהּ
Gloss
אֱלָהּ , אֱלָהָא , אֵילַהּ m. ch. (= h. אֱלוֹהַּ ) God. Dan. III, 28 ; a. fr.— Targ. O. Deut. XXXIII, 26 ; a. fr.— Lev. R. s. 5 , end את אלה רב Ar.…
References
- Jastrow, אֱלוֹהַּ 1
- Daniel 3:28
- Onkelos Deuteronomy 33:26
- Vayikra Rabbah 5:3
- Jerusalem Talmud Bava Metzia 2:5:3
- Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:3
- Jastrow, אִלָּהֵין 1
- Daniel 2:11
- Jeremiah 10:11
- Aramaic Targum to Psalms 136:2
- Bereishit Rabbah 26
- Genesis 6:2
- Vayikra Rabbah 33