אֲבַּד, אָבַד ch. to be lost. Targ. I Sam. IX, 3; a. fr.—Snh. 111ᵃ; a. fr.—Y. Pes. IX, 37ᵃ כאָבִיד הוא it is to be looked upon as lost.
Pa. - אַבַּד to destroy. Targ. II Kings, XIX, 18; a. fr.
Af. - אוֹבֵד, אוֹבֵיד 1) = Pa. Targ. Deut. XXVI, 5; a. fr.—Y. Kidd. III, 64ᶜ bot. אובדתא חיין וכ׳ thou hast ruined this man’s (my) life. Gen. R. s. 56 אובדת ליבך thou hast lost thy wits; a. fr. —2) to be lost, to go to ruin. Targ. Ps. XLI, 6; a. e.—Y. Ḥag. II, 77ᵇ ווי דמובדין alas for the lost (deceased)! Y. M. Kat. I, beg. 80ᵃ ויובדן and decay.
Ithpa. - אִתְאַבַּד to be lost. Lev. R. s. 34 מִתְאַבְּדִין if they should be lost.—מִתְּבִיד = מִתְאֲבִיד Pes. 5ᵇ; a. e. [Lam. R., to IV, 21 לאיבדא, read לאיעבדא, v. עֲבַד.]