Jastrow: בְּלוּרִית

בְּלוּרִית f. (בלר, √בל, v. בלל) something twisted, whence 1) chain, rope or wreath (v. P. Sm. I, 532 בלורא = h. מעשה מקשה, a. בלוריא vincula jugi).—Pl. בְּלוּרִיּוֹת. Gen. R. s. 28; Yalk. Zeph. 566 ב׳ של זהב (Gen. R. l. c. some ed. בְּלֵרִיֹּות) thick gold chains (as translation of יתר, Job XXII, 20). —2) plait or locks, esp. the long hair worn by the Roman and Greek youths of the upper classes and offered to the gods on arriving at puberty (v. Sm. Ant. s. v. κόμη). Ab. Zar. I, 3 יום תגלחת זקנו ובלוריתוֹ the day of shaving his (the gentile’s) beard and cutting his locks (v. Maim. a. l.). Ib. 29ᵃ. Tosef. Sabb. VI (VII), 1. Deut. R. s. 2 העושה ב׳ וכ׳ he who grows a wig does so for none but an idolatrous purpose. Lev. R. s. 23; a. fr.—Snh. 82ᵃ תפשה בבלוריתָהּ he seized her by her plait.