בְּצָא, בְּצֵי (√בץ = בק, בע; cmp. בצע) [to split, break through;] (cmp. בְּעֵי I) to search, ransack. Targ. Prov. II, 4 (ed. Wil. תצביה, read תבציה). Ib. XXV, 27. Ib. XX, 27 (Var. בעיא).—Part. בָּצֵי בָּאצֵי. Ib. XXV, 2.
Ithpe. - אִתְבְּצֵי , contr. אִיבְּצֵי to be searched, found out. Ib. 3. Ib. XXVIII, 12 מִבְּצֵי.