בָּזַק (√בז, v. בזי II; cmp. בדק) to break, crush. Erub. X, 14 (104ᵃ) בֹּוזְקִין מלח וכ׳ you may crush salt (lumps) on the steps (that the priests should not slip). Gen. R. s. 50, beg. (expl. כמראה הבזק, Ezek. I, 14) כזה שהוא בוזק וכ׳ as one who crushes pieces of peat in the stove (when the flames break forth).
*. - נִבְזַק (cmp. בָּזָק) to be split in flashes, to flash (used of the divine spirit). Gen. R. s. 26 הרוח היא נִבְזֶקֶת וכ׳ the spirit flashes in (seizes) one of man’s limbs, … בכל הגוף the entire body.