דּחֵיל, דְּחַל (cmp. זחל a. Arab. daḥala) [to be depressed, bent,] to fear, be afraid of, shun; to worship, revere. Targ. Gen. XVIII, 15. Targ. Ps. XXXIII, 8; a. fr.—Part. דָּחִיל, דְּחֵיל; constr. דְּחִיל. Targ. Ex. IX, 20. Targ. Gen. XIX, 30; a. fr.—Sabb. 23ᵇ דד׳ מרבנן he who reveres the scholars. Y. Naz. IX, end 58ᵃ (play on מורה a. מורא, v. Mishn. ib. IX, 5) מה ביזרא ד׳ וכ׳ as the grain is afraid of the iron (scythe), so is the hair &c.; a. fr.—Sabb. 31ᵇ, a. fr. דְּחִיל חטאין shunning sin.
Pa. - דַּחַל to frighten, to cause fear. Targ. II Sam. XIV, 15 דַּחֲלוּנִי ed. Lag. (ed. דחלונני).
Af. - אַדְחֵיל to frighten, scare. Cant. R. to III, 6 מן הדא את מדחיל לי with this (fire) wilt thou frighten me?—Koh. R. to VII, 1 (prov.) whom a snake once has bitten, חבלא מדחיל ליה a rope will frighten.
Ithpe. - אִידְּחִיל to be afraid. Lev. R. s. 9 אִידְּחִילַת מיניה she was afraid of him.