Jastrow: זִימָּה

זִימָּה, זִמָּה I f. (b. h.; זָמַם III) 1) [filth (cmp. זוֹהֲמָא),] obscenity, libidiousness, carnality. Sabb. 152ᵃ שטוף בזי׳ excessive in carnal gratification. Snh. 106ᵃ אלהיהם של אלו שונא ז׳ הוא their (the Israelites’) God hates libidiousness. B. Kam. 16ᵇ (play on זנים, II Chr. XVI, 14) כל המריח … לידי ז׳ whoever smells them becomes lusty. Ab. II, 7 מרבה זמה increases unchastity; a. fr.—Ab. Zar. 17ᵇ (ref. to מזמה, Prov. II, 11, v. next w.) מדבר זי׳ וכ׳ she (the Torah) will guard thee from improper conduct. —2) (homilet.; cmp. זָמַם I, דּוּמָה, דְּמַאי &c.) suspicion, parental uncertainty. Sifra K’dosh., Par. 3, ch. VII ממלא … ממזרים שנ׳ ז׳ זֹה מ̇ה ה̇וא he fills the world with bastards, as it says (Lev. XIX, 29) the land will be full of zimmah, ‘what is this person?’; Yeb. 37ᵇ הכי קאמר זו מה היא R. El. b. Jacob means by zimmah doubts as to paternity.