חֲרֵי, חֲרָא ch. same. Targ. Ps. LVII, 5 חָרְיָא Lev. (ed. Lag. חָיְירָא, oth. ed. חָיְרָא fr. חוּר; Ms. דָּיְירָא, v. דּוּר ch.; ed. Wil. חדיא, corr. acc.). [Targ. Prov. XVII, 24 חַרְיָן, quot. in Luzz. Philox. p. 106, glowing (with wisdom).]—[Gitt. 69ᵃ וליחרו לכלבא, v. נְחַר.]
Pa. - חָרֵי to stir, rake. Ab. Zar. 38ᵇ ואתא ישראל וחרי חרורי Ar. (prob. חָרוּיֵי; ed. וחתה בה חתויי) and raked the fire. Ḥag. 5ᵃ top ומְחַרְיָא תנורא and raked the fire in the oven (Rashi: out of the oven).