יְטַב ch. (cmp. טוב) to be good, well. Impf. יֵיטַב. Targ. O. Gen. XII, 13 ed. Berl. (ed. יוֹטִיב, Y. יֵיטִיב). Targ. O. Deut. IV, 40 (Y. יוֹטֵיב); a. fr.
Af. - אוֹטִיב, אֵיטִיב 1) same, v. supra.—2) to do good, be kind. Targ. Gen. XXXII, 10; a. fr.—3) to do a thing well. Targ. I Sam. XVI, 17 מוֹטִיב לנגנא who plays well. Targ. Gen. VI, 7; a. e.