יְקַד, יְקֵיד ch. same ; also to set on fire. Targ. Is. X, 16. Targ. Y. Ex. III, 2 יָקִיד (Var. יַקִּיד) being burnt into. Targ. Y. II ib. 3.—Y. Yeb. XV, 15ᵃ [read:] ערקתא יקְדַּת וספסלה יקד the strap is on fire (heated) and the bench is on fire. Ib. לא ערקתא יקדת וכ׳ the strap was not heated &c. Cant. R. to III, 4, v. infra. Snh. 33ᵇ, v. מוֹקְדָא I.
Af. - אוֹקִיד, אוֹקַד to set on fire, burn. Targ. Lev. VIII, 17. Targ. II Sam. V, 21 (h. text וישאם, v. יְקוֹד); a. fr.—Pesik. Dibré, p. 112ᵇ וא׳ היכלי he set my Temple on fire. Lam. R. introd., end סליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה glowing dust came up and burnt his arm; Pesik. l. c. p. 114ᵃ; Y. Taan. IV, 69ᵇ וא׳ זרעא and burnt the seed. Lam. R. to I, 13 קרתא יקידא אוֹקִידְתָּא thou hast set on fire a burning city (v. טְחַן); Cant. R. to III, 4 דרא יקידא יַקְּדַּת (Pa.), v. דָּרָא I.
Ittaf. - אִתּוֹקַד to be burnt. Targ. Lev. X, 16. Targ. II Sam. XXIII, 7; a. fr.
Ithpa. - אִיַּיקַּד to be on fire. Y. Ḥag. II, 77ᶜ top קבריה דרבך א׳ thy teacher’s (Elisha’s) grave is on fire.