לָפַת (b. h.; cmp. לפף) 1) to twine around, cling to, clasp. Ruth R. to III, 8, v. לָפַף; Tanḥ. B’har 3 (expl. וילפת, Ruth l. c. ‘he felt himself embraced’) כמו דאמרת ויִלְפֹּת וכ׳ as you read (Jud. XVI, 29) and Samson clasped &c. —2) (cmp. כָּרַךְ) to wrap up, to insert, combine (dishes).—Part. pass. לָפוּת, pl. לְפוּתִין. Koh. R. to VII, 7 (expl. לִפְתָּן) שני תבשילין ל׳ זה בזה two messes combined.
Pi. - לִפֵּת same. Ab. Zar. 38ᵃ; 59ᵃ לְלַפֵּת בו את הפת to go with bread as a relish.