מְחַק, מְחֵיק ch. same 1) to blot out, wash off, erase. Targ. Num. V, 23.—B. Bath. 164ᵃ דילמא מחיק ליה וכ׳ he may erase it and write over it what he may choose. Ib. ולִמְחוֹק ולִידַמֵּי let one erase (some writing) and compare; a. fr.—Part. pass. מְחִיק, f. מְחִיקָא. Gen. R. s. 65, beg. ייתי הדין מ׳ שמא ויסב להדא מְחִיקַת שמא let this man whose name deserves to be blotted out come and marry that woman &c.; Yalk. ib. 112; 113 (not מחקת).—Koh. R. to XII, 5 אדריאנוס שחיק עצמות מ׳ שמיה Hadrian, his bones be ground, his name be blotted out. Esth. R. to I, 4 נבוכדנצר שחיק מ׳ וכ׳ Nebuchadn., he be ground, blotted out &c. —2) to strike. Part. pass. as ab. Y. Pes. IV, end, 31ᶜ; Esth. R. l. c., v. גְּדִיל. B. Mets. 80ᵇ, v. מְחִיקָתָא.
Ithpe. - אִתְמְחֵיק to be blotted out. Gen. R. s. 28, end כאיניש … יִתְמְחֵק שמיה דפלן as one says, that man’s name be blotted out.