Jastrow: מָקוֹם

מָקוֹם m. (b. h.; קוּם) 1) place. Ab. Zar. 8ᵇ; Snh. 14ᵇ המ׳ גורם, v. גָּרַם. Yoma 38ᵃ bot. בשמך יקראוך ובמְקוֹמְךָ וכ׳ thou shalt be called by what name thou deservest, and given the place due to thee &c., i.e. be not afraid of human envy. Shebu. VII, 4 חזרה השבועה למְקוֹמָהּ the oath goes back to its home, expl. ib. 47ᵃ חזרה שבועה לסיני the oath goes back to Sinai, i.e. no oath is demanded and no decision rendered, the case being surrendered to him who proclaimed on Sinai, ‘thou shalt not rob’; oth. opin. חזרה שבועה למחוייב לה the oath goes back to him who by right should have been asked to make oath but could not be permitted to swear on account of disqualification, i.e. he must pay; a. v. fr.—כל מ׳, בכל מ׳ (abbr. כ"מ, בכ"מ) everywhere. Sabb. 40ᵇ; a. fr.—כל מ׳ ש־, בכ"מ wherever. Erub. 81ᵇ. Meg. 29ᵃ; a. fr.—אותו מ׳, v. אוֹת III. —2) existence, substance; הַמָּ׳ the Existence, the Lord (cmp. מָעוֹן). Gen. R. s. 68 מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מ׳ in circumscribing the name of the Lord, why do we call him Maḳom? שהוא מְקוֹמוֹ של עולם ואין עולמו מקומו because He is the existence (the preserver) of the world, but His world is not His existence; Pesik. R. s. 21; a. e.—Ab. Zar. 40ᵇ ברוך המ׳ שמסר עולמו לשומרים blessed be the Lord who has given his world over to preservers (who has created remedies). Nidd. 49ᵇ המ׳ יהיה בעזרו the Lord be with him. Ber. 16ᵇ; Lev. R. s. 5, v. חֶסְרוֹן; a. v. fr.