מוּק (cmp. מוּךְ a. מקק) to be crushed, stamped upon; to be soft; v. next w.
Pa. - מַיֵּיק, מַיֵּק (cmp. בָּסַר I; b. h. Hif.) to talk contemptuously, sneer, mock. Targ. Prov. XIX, 28 (Ms. corruptly ממריק, for מְמַיֵּיק). Ib. III, 11 תמריק (read: תְמַיֵּיק).
Af. - אָמֵיק same. Ib. IX, 12 (some ed. מֵמִיךְ, v. מוּךְ).—Targ. Is. XXXVII, 22 ממיקא ed. Lag. (oth. ed. מעי׳); Targ. II Kings XIX, 21 ממי׳ Bxt. (ed. Lag. מעי׳).