נָעֵם (b. h.) to be pleasing, lovely.
Hif. - הִנְעִים 1) same. Snh. 24ᵃ (ref. to נֹעַם Zech. XI, 7) אלו … שמַנְעִימִים זה לזה וכ׳ this refers to the scholars in Palestine who are polite to one another in discussion, opp. מחבלים. —2) to sweeten the voice; to sing, accompany. Y. Shek. V, 48ᵈ bot. היה מַנְעִים את קולו וכ׳ he sweetened his voice when singing, v. נְעִימָה. Gen. R. s. 23 שהיתה מַנְעֶמֶת בתוף וכ׳ she sang to the timbrel in honor of idolatry, v. נַעֲמָה. Cant. R. to IV, 4 מי מנעים זמירותיהם וכ׳ who sweetens Israel’s songs? David &c.; a. e.