נוּד ch. same 1) to move, be unsteady. Targ. Is. XXIV, 19; a. e.—Part. נָאֵיד, נָיֵיד; f. נָיְידָא; pl. נַיְידִין, נַיְידֵי; נַיְידָן. Targ. I Kings XIV, 15. Targ. I Sam. I, 13.—Erub. 46ᵃ מיא … מֵינַד ניידי the waters in the cloud are constantly in motion. Keth. 15ᵃ הני ניידי these (the caravans) are unsteady, opp. קביעי stationary (v. דדי ch.). Zeb. 73ᵇ דניידי, v. infra.—Ber. 59ᵇ והאי דניידי עינייהו and the reason why their eyes are unsteady. Kidd. 72ᵃ כי הוה … היינו דובא ניידא when he saw a Persian on horseback, he said, this is a restless bear. B. Bath. 25ᵇ הוה ניידא אפדניה his cottage shook; a. e. —2) (with ל־) to shake the head, sympathize. Targ. Job II, 11. Ib. XLII, 11 ונַיְדוּ.
Af. - אָנֵיד 1) to scare. Targ. O. Lev. XXVI, 6 מָנֵיד (Y. מָנֵיט); a. fr. —2) to shake, (with רישא or ברישא) to shake the head; to nod. Targ. Zeph. II, 15. Targ. II Esth. I, 2. Targ. II Kings XIX, 21; a. e.—Snh. 95ᵃ ומניד ברישיה and shook his head (in derision).
Ithpa. - אִינַּיֵיד to be chased, scattered. Zeb. 73ᵇ ניכבשינהו דנִינַּיְידוּ Rashi (Ms. M. דניניידן, ed. דניידי; corr. acc.) let us force them to scatter.