בְּגַר ch. same. 1) to be of age. Targ. Y. Num. XXX, 11, sq. —2) to be rough, harsh, husky. B. Bath. 167ᵇ בגר לה קלא her voice has become rough (from old age).—Denom. בַּגִּיר.
Af. - אַבְגַּר to produce a rough surface, to heat and bruise by friction. Nidd. 66ᵃ שפופרת אַבְגּוּרֵי מבגר לה Ar. (Var. אנג׳ מנג׳, ed. אפג׳ מפג׳) will not a tube bruise her?—Keth. 65ᵃ מבגר לה (the ropes of the bedstead) hurt her.