חָצַץ I (b. h.; v. חוּץ) 1) to drive a wedge in (v. Prov. XXX, 27).—Denom. חֵץ. —2) to pick one’s teeth. Bets. IV, 6 לַחֲצוֹץ וכ׳; (Tosef. ib. III, 18 לחצות, v. חָצָה). —3) to interpose, v. חוּץ I. Zeb. 19ᵃ מהו שיָחוֹצּוּ (or שיָחוּצוּ). Ib. אפי׳ נימא אחת חוֹצֶצֶת even one thread forms an unlawful interposition. Ib. חוֹצְצוֹת; a. fr.
Pi. - חִיצֵּץ to pick one’s teeth. Y. Sabb. VIII, end, 11ᶜ; Ḥull. 16ᵇ אין מְחַצְּצִין וכ׳ one must not use it for &c.