יְמֵי, יְמָא 1) to speak; impf. יֵימֵא, יֵימֵי, v. אֲמָא. —2) (cmp. אָמַר I, 2, a. Ps. CXXXIX, 20 with Targ. a. l.) to swear. Targ. O. Ex. XX, 7 (h. text נשא). Targ. Jer. V, 2 יֵימָן ed. Lag. (oth. ed. יֵמוּן, יָמָן, h. text אמר); a. fr.—Pes. 113ᵇ וכי יַמְיָין וכ׳ Ar. s. v. מם (Ms. M. 2 a. Ar. Ms. Koh. מַיְימָן וכ׳; Ms. M. 1 ומוֹמִי קרו להון; ed. ומומתייהו הכי, v. Rabb. D. S. a. l. note) and when they swear, they swear, ‘by the life &c.’
Af. - אוֹמֵי, אַיְימֵי 1) same. Targ. Jud. XVII, 2 (ed. Lag. same. Targ. Jud. XVII, 2 (ed. Lag. יֵימַת); a. fr.—Gen. R. s. 26 מוֹמֵי, v. אֱלָהּ.—Pes. l. c., v. supra; a. fr. —2) to cause to swear. Targ. I Kings VIII, 31. Targ. O. Ex. XIII, 19 אוֹמָאָה אוֹמֵי; a. fr.—V. אוֹמָתָא, מוֹמִי, מוֹמָתָא.