כְּאֵב I, כְּאֵיב, כֵּיב ch. same. Targ. Prov. XIV, 13.—Part. כָּאֵב, כָּאֵיב, כָּיֵב. Targ. Job XIV, 22. Targ. Ps. LXIX, 30; a. fr.—Targ. Jer. IV, 19 כֵּיבִין (ed. Lag. כָּיְיבָן).—B. Kam. 46ᵇ מאן דכאיב ליה כאיבא וכ׳ Ms. F. (v. Rabb. D. S. a. l. note, Ms. H. כיבא) he who feels sick, goes to the physician. Ib. 85ᵇ הוה כ׳ ליה מידי וסליק ואיתיב וכ׳ Ms. M. (ed. ואייתי) he had a sore and it was going away, and one put on a corrodent drug for him &c., v. חֲוַר. Gitt. 68ᵇ כָּיֵיב; a. fr.—B. Kam. 35ᵃ כיבין, v. חִינְכֵי.
Pa. - כַּאֵיב, כַּיֵּיב to cause pain, wound, grieve. Lam. R. to II, 1 translating יעיב, ib.) איך כ׳ וכ׳ how did the Lord wound &c., v. כֵּיבָא.