כָּדַן , (cmp. Assyr. kidînu servant, Friedr. Del. Proleg. p. 200 note 7) [to bend,] to yoke, put to work. Y. Peah I, 15ᶜ bot.; Y. Kidd. I, 61ᵇ (בריחיים) כּוֹדְנוֹ לריחיים he puts his father to treading the mill (Bab. ib. 31ᵃ bot. מטחינו, v. טָחַן). Y. Pes. IV, 31ᵃ top לכשיזקין הוא כודנו בריחיים when the horse grows old, he puts him &c.
Pi. - כִּידֵּן same.—Part. pass. מְכוּדָּן. Lam. R. to I, 14 (ref. to נפש חיה, Gen. II, 7, as if meaning self-supporting) עשאו עבד מ׳ בפני עצמו וכ׳ the Lord made man a slave put to work for himself, for if he does not work, he has nothing to eat; Gen. R. s. 14 מכורן, מחורר; Koh. R. to II, 17 מכורן עבד (corr. acc.).—Pl. fem. מְכוּדָּנוֹת. Lev. R. s. 16 (play on יְשִׂפַּח, Is. III, 17) עשאן שְׁפָחוֹת מכ׳ the enemies made them handmaids, forced to hard labor; ib. מהו מ׳ אמהן משעבדן; Lam. R. to IV, 15 מכודניות (corr. acc.).—V. כּוּדְנָא.