לְעִי, לְעָא (v. לְאִי) 1) to labor, work; to study. Targ. Y. Gen. III, 18; a. fr.—Targ. Prov. XVI, 26 לָעֲיָא.—Lev. R. s. 32 לְעֵי טבאות work right (Tanḥ. Emor 24 ליענות). Lev. R. s. 34 לית את אזיל לָעֵי ונגיס why doest thou not go working and have something to eat?—Y. Keth. V, 30ᵇ top דא̇ינון לָעֲיֵי because they are working beasts. Y. Sabb. VI, 7ᵈ bot. והוא לעי באורייתא that he might be able to study the Law; a. fr.—Y. Erub. I, 18ᵈ top ולָעֲתָהּ בתריה וכ׳ (cmp. חמת־ for חמי) and he studied (repeated) it after him forty times; ib. ולעיתה (read ולָעֲתֵיה). —2) to be tired. Targ. Y. Ex. XVIII, 18 מִילְעָא תִילְעֵי Ar. (ed. מיתר תנתר; O. מִילְאָה תִלְאֵי). Targ. Lam. V, 5. Targ. Prov. XXVI, 15 לָאעֵי ed. Lag. (oth. לָעֵי); a. e.—Lam. R. introd. (R. Isaac 3), v. טָרוֹן.—Y. Gitt. VIII, beg. 48ᶜ; Y. Ter. I, 40ᵇ והוא לעי and he became tired (ceased from raving).
Af. - אַלְעֵי to tire out, ruin. Targ. I Chr. XVII, 9 למַלְעֵי (not למִילְעֵי).