מְלַל II , Pa. מַלֵּיל, מַלֵּל ch. same, in gen. to speak (corresp. to b. h. דִּבֵּר, שִׂיחַ). Targ. Gen. XXXIV, 3 (O. ed. Berl. מַלֵּי). Ib. XVII, 22, sq.; a. v. fr.—Part. מְמַלֵּל, מְמַלְּלָא &c. (in ed. frequ. with one מ, corr. acc.). Targ. Job II, 10; a. fr.—Kidd. 50ᵃ מְמַלֵּי מילי עלוי (= מְמלְּלֵי) they speak against me.
Ithpa. - אִיתְמַלֵּל 1) to be spoken, said, told. Targ. Ps. LXXXVII, 3. Targ. Y. Ex. XX, 16; a. e.—Y. Shek. VI, 50, top (play on שחו, Ez. XLVII, 5) [read:] מאי מי שחו מיין דמִתְמַלְּלִין וכ׳ what is me saḥu? Waters which are spoken of in the world (v. שִׂיחַ). —2) to converse. Targ. Y. Ex. XXXIII, 9. Targ. Ez. II, 2; I, 28; a. e.