מְתַל I ch. = h. מָשַׁל II 1) to speak mataphorically, recite a mashal. Targ. Ez. XII, 23; a. fr.—Pes. 114ᵃ מתלא מַתְלִין וכ׳ they have a saying (witticism) about it in the West. Y. Dem. I, 21ᵈ top; a. e. —2) to banter, sneer. Targ. Prov. XIV, 9 (h. text יָלִיץ). —3) to place beside, to compare. Y. Dem. l. c. (play on שׁוּמִּירָה) שמר מרה מאן מ׳ ליך וכ׳ guarding bitterness—who classed thee among the spices? Ib. (play on כּוּסְבַּר) מאן מַתְלִיךְ וכ׳, v. כּוּסְבַּרְתָּא.—Part. pass. מְתִיל; f. מְתִילָא; pl. מְתִילִין, מְתִילֵי; מְתִילָן compared, comparable. Targ. Koh. XII, 2; a. e.—Ḥull. 59ᵇ כאריא מ׳ is compared to a lion.—B. Mets. 83ᵇ לאו כחיותא מ׳ are they (robbers) not like wild beasts?—Ber. 53ᵇ, v. infra; a. fr.
Af. - אַמְתֵּיל 1) to recite a mashal. Targ. Ez. XXI, 5. —2) to propound a riddle. Targ. II Esth. I, 3.
Ithpe. - אִיתְמְתַל, אִיתְמְתִיל, , אִימְּתִיל to be compared, to be like. Targ. Ps. XXVIII, 1. Ib. XLIX, 13 (not אַמְתִיל); a. e.—Snh. 95ᵃ כנסת … ליונה אִימְּתִילָה the community of Israel is compared to a dove; Ber. 53ᵇ מְתִילָא Ms. M. (ed. מתליא, מתליה, corr. acc.); Sabb. 49ᵃ אמתיל, read: אִמְּתִילָא; a. e.