מַסְמֵס ch. same 1) to melt, make faint. Targ. Y. Deut. I, 28 מַסְמִיסוּ (not מסמיסן; h. text הֵמַסּוּ).—Y. Shek. V, 48ᵈ היי דין חמר מְמַסְמֵס מעיא Bab. ed. (v. Rabb. D. S. a. l. p. 43; oth. ed. סמס; Ms. M. סמי) which wine loosens the bowels. —2) to soil, make loathsome. Ḥull. 18ᵃ מְמַסְמֵיס ליה בפרתא the authority soils the meat with dung, so that it cannot be sold &c.—Part. pass. מְמַסְמַס. Ib. 28ᵃ כי ממ׳ קועיה דמא its throat stained with blood; ib. 53ᵇ
Ithpa. - אִיתְמַסְמֵס to be dissolved, melt away, perish. Targ. Job IX, 23 (h. text מַסַּת).