מרי II, מָרָה (b. h.; v. preced.; cmp. מָר, to rebel against. Part. מוֹרֶה.—סורר ומ׳ (בן) the rebellious son, amenable to the law (Deut. XXI, 18–21). Snh. VIII, 1 מאימתי נעשה בן ס׳ ומ׳ when is one to be dealt with as a sorer umoreh? Ib. 68ᵇ; a. fr.—Pl. מוֹרִים, מוֹרִין, v. מוֹרֶה II, a. מוֹרוֹס.
Hif. - הִמְרָה 1) to make strong, energetic. Gen. R. s. 42, end (play on מַמְרֵא) שה׳ פנים וכ׳ he showed a stern countenance against Abraham (rebuking him). —2) to provoke, to rebel. Y. Kidd. IV, beg. 65ᵇ (play on אמר, Neh. VII, 61) שהִימְרוּ לאל וכ׳ they provoked God with their evil doings. Ex. R. s. 1, end שעתידים להַמְרוֹת וכ׳ that they will rebel at the Red Sea; a. fr.—Esp. to disregard the authority of the Supreme Court (v. מַמְרֵא II). Snh. 14ᵇ; Sot. 45ᵃ; a. e. —3) to incite one against the other, to arrange a race; to bet. Snh. 25ᵇ (expl. מפריחי יונים) שמַמְרִין וכ׳ those who race doves (and bet on them). Sabb. 31ᵃ top שהִמְרוּ זה את זה who entered a wager.