נְשַׁם ch. same
Ithpe. - אִתְנְשִׁים, אִינְּשַׁם,
Ithpa. - אִינַּשַּׁם 1) to take breath, to rest. Pesik. B’shall., p. 93ᵃ בעי את למִנַּשְּׁמָא וכ׳ wouldst thou rest a while? —2) to recover, get well. Y. Sabb. XIV, 14ᵈ bot.; Y. Ab. Zar. II, 40ᵈ לחש … וא׳ he whispered …, and the person recovered, v. יֵשׁוּ. Lam. R. to II, 11 כחול … ואת מִנַּשְּׁמָה use my eye-paint, and thou shalt get well. Y. Kil. IX, 32ᵇ bot. אִינַּשְּׁמַת it (the tooth) was cured; Y. Keth. XII, 35ᵃ bot.; Gen. R. s. 33 אִתְנְשִׁימַת (some ed. אִתְנַשְּׁמִית I feel better). Lev. R. s. 9 רוקי … ואנא מִינְּשִׁים spit in my face seven times, and I shall be cured.
Ittafel. - אִינַּשְׁתֵּם to breathe, to give signs of life. Sabb. 134ᵃ האי … דלא מִינַּשְׁתֵּם Rashi a. Ms. O. (ed. מנשתי, מנשתיה; Rashi Ms. מִנְּשִׁים, v. Rabb. D. S. a. l. note 40; Ms. M. מנשתין) an infant which gives no signs of life.