Jastrow: סֵבֶר

סֵבֶר m. (b. h. שֵׂבֶר; סָבַר) 1) hope. Gen. R. s. 91 (ref. to Gen. XLII, 1) אל תהי קורא יש שבר אלא יש ס׳ … שסִבְרוֹ וכ׳ read not yesh sheber (there is corn) but yesh seber (there is hope) &c., v. אִסְפַּקְלַרְיָא. Sifra Aḥăré, Par. 9, ch. XIII ושמא תאמר אבד סִבְרִי ואבד סכויי … אני סִבְרְךָ וכ׳ lest thou say, my hope is gone, my outlook is frustrated, therefore it reads, ‘I am the Lord’, I am thy hope &c. Yoma 72ᵃ אבד סִבְרָן ובטל סכויין their prospect of restoration is gone &c. Erub. 21ᵇ אבד סִבְרָם וכ׳ they are beyond hope (of return to God) &c. B. Mets. 33ᵇ פסק סברם ובטל סכוים there is no hope for them &c.; Yalk. Is. 371 … שכרן … שיכויין (read שִׂבְרָן). —2) with פָּנִים, brightness, friendly expression; in gen. countenance. Ab. I, 15 הוי מקבל … בס׳ פ׳ יפות receive every man with a countenance of friendliness. Cant. R. to II, 5; a. fr. —3) understanding, plain sense. Yalk. Sam. 158 כך הוא סִבְרוֹ של דבר this is the plain sense of the thing (the common opinion), opp. to עיקרו של דבר the root, the deeper cause; v. סְבָרָא.