סָבַל (b. h.) to carry a load; to sustain; to endure. Lev. R. s. 4, end הנפש הזו סוֹבֶלֶת … והקב"ה סוֹבֵל את עולמו the soul supports the body, and the Lord sustains his world; (Tanḥ. Ḥayé 3 משמרת … משמר). Pes. 113ᵇ ארבעה אין … סוֹבַלְתָּן there are four things which the mind (of man) cannot endure. Gen. R. s. 22 (ref. to Gen. IV, 13) לעליונים … אתה סובל ולפשעי אין אתה סובל thou bearest those on high and those below, and my trespass thou wilt not bear? Y. R. Hash. II, end, 58ᵇ (ref. to Ps. CXLIV, 14 אלופינו מסבלים) בשעה שהגדולים סוֹבְלִין את וכ׳ when the great bear the small (take care of them), there is no breach &c.; ib. בשעה שהקטנים סובלין וכ׳ when the small bear the great (respect their superiority), there is &c.; Yalk. Ps. 888; Ruth R. introd. (ושם). Ex. R. s. 5 סָבְלוּ מכות they endured maltreatment; a. fr.—Y. Peah I, 16ᵇ הפורק … ואיני סוֹבְלָהּ he who throws off the yoke, that is, he who says, there is a law, but I will not bear it.
Pi. - סִיבֵּל to load. Part. pass. מְסוּבָּל. Ber. 17ᵃ (ref. to Ps. l. c.) מְסוּבָּלִים במצות laden with good deeds; מס׳ בייסורים laden with pains. Yalk. Deut. 963 מסובלים כספם וכ׳ (Deut. R. s. 11 היו סובלים) carrying their silver and their gold; a. e.