סוּט (יְסַט) ch. same, 1) to be unsteady, go astray. Targ. Koh. II, 15 (ed. Lag. סְטָא).—Snh. 67ᵃ (missing in some ed.) סָטַת, v. סַטְדָא. —2) to move, swing. Targ. Lam. II, 8 סָאט (h. text נטה).
Af. - אֵיסֵיט, אוֹסִיט to shake. Targ. Y. Lev. XV, 10; a. e.
Ithpe. - אִיסְתְּוִיט, אִיסְטְ׳ to become wild (cmp. שָׁטָה); to shy. Ned. 41ᵃ איסתויט ed. (Ar. איסטויט, איסטיוט, cler. Error … ויס).