סוּף ch. same 1) to finish; to destroy. Targ. Y. II, Num. XXXIII, 52 תְּסוּפוּן (Y. I תִּסְפּוּן a. תְּסַיְּיפוּן). Targ. Lam. IV, 11; a. e. —2) to cease. Targ. Is. XIV, 4. Targ. Lev. XXVI, 20. Targ. Prov. II, 22; a. fr.—Part. סָיֵיף. Ib. XI, 31; a. e.—Koh. R. to X, 15 מביני … סָפַת וכ׳ between the two (disputing) that unfortunate woman (Jephthah’s daughter) perished; Lev. R. s. 37, end בין דין לדין ספת וכ׳ (some ed. נספת, corr. acc.).
Pa. - סַיֵּיף to finish; to consume, ruin. Targ. Y. Gen. XLIV, 12 Ar. (ed. פסק). Targ. Y. Lev. XIX, 9. Ib. XXVI, 16; a. e.—Part. pass. מְסַיַּיף. Targ. I Kings XIV, 10.—Yalk. Gen. 133 סַיְּיפַת, v. סוּב.
Af. - אָסֵיף, אַסֵּיף same. Targ. O. Deut. XXXII, 22 (ed. Berl. אַסֵּ׳; ed. Vien. אָסֵ׳; h. text אכלה). Ib. 23 (h. text אספה). Targ. Zeph. I, 3; a. fr.