עֲתַד ch. same
Pa. - עַתֵּד 1) = h. = h. הציב, to put up, place, fix. Targ. Lam. III, 12. Targ. Prov. IX, 1 (h. text חצבה!). Ib. XV, 25. Targ. Job XVII, 6 (Var. ed. Lag. עדת׳, some ed. ערת׳; corr. acc.).—Part. pass. מְעַתַּד (= b. h. נִצָּב, cmp. מְעוּמָּד fr. עָמַד). Targ. O. Gen. XXVIII, 13 (Y. מְעַמַּד). Targ. Ps. XLV, 10; a. e. —2) to hold ready; to designate. Ib. L, 10. Targ. Prov. XXIV, 27 עַתְּדָהּ (some ed. עַתִּידְיָהּ, corr. acc.).—Part. pass. מְעַתַּד; f. מְעַתְּדָא. Targ. Job XV, 23 (ed. Lag. מִיעַתַּד Ithpa.). Targ. Y. I Deut. XXXII, 35; a. e.—Y. B. Bath. II, beg. 13ᵇ ע׳ ליה תכריכין held shrouds ready for him. Gen. R. s. 45 עַתֵּיד לך וכ׳ Mus. (ed. עביד), v. פּוּרְבִּי. Y. Keth. XII, 35ᵃ top. אין אתא משיחא ואנא מְעַתַּד that I be ready, when the Messiah comes; Y. Kil. IX, 32ᵇ top; (Gen. R. s. 100 איטימוס). Y. Sabb. V, 7ᵇ bot. (expl. שוזות) מְעַתְּדָן prepared (for copulation, v. Bab. Sabb. 53ᵇ bot.); a. e.
Ithpa. - אִתְעַתַּד, אִיעַתַּד 1) to be ready, designated, v. supra. —2) to endure, v. עֲתַר.