עִרְעֵר II (b. h.; cmp. עָרָה I) to lay bare, strip, denude; to make lonely. Pesik. ʿĂniya, p. 134ᵇ (expl. סערה, Is. LIV, 11) מערערתא שעִרְעֲרוּהָ וכ׳ ‘the stripped’ (or lonely) one whom the nations have denuded (with ref. to ערו, Ps. CXXXVII, 7); Yalk. s. 339 שעיר ערוה (read: שעִירְעֲרוּהָ). Yalk. Num. 708 (play on המים המאררים למרים, Num. V, 24) שממררין את הגוף ומְעַרְעֲרִין את העון (not שממרין) because they make the body bitter (sick), and lay the sin bare; Sifré Num. 11 ומרעדים את העין (corr. acc.); Num. R. s. 9 שמאררים את הגוף ומבערין וכ׳ (corr. acc.; v., also, בָּרַר).
Nithpalp. - נִתְעַרְעֵר to be stripped, bare. Midr. Till. to Ps. CII, 18 (ref. to ערער, ib.) זה מנשה שנתע׳ ממעשים טובים (some ed. שערער, corr. acc.; ed. Bub. שחיה ער, read עַרְעָר) this refers to Manasseh who was bare of good deeds.—V. עַרְעָר.