עָקַד (b. h.) [to bend; cmp. כָּפַת,] 1) to tie hand to foot, contrad. to כפת (v. infra). Gen. R. s. 56 כל מה שהיה אברהם אבינו עוֹקֵד … הקב"ה כופת וכ׳ as Abraham was tying his son here below, so the Lord bound &c. Lev. R. s. 2; a. fr.—Part. pass. עָקוּד. Sabb. V, 3 לא ע׳ ולא רגול, expl. ib. 54ᵃ ע׳ עקידת יד ורגל כיצחק וכ׳ ʿaḳud refers to tying foreleg to hindleg like the tying of Isaac &c., ragul refers to bending the forefoot upward and tying it to the foreleg; Y. ib. V, 7ᵇ bot. ע׳ בידו אחת; Tosef. ib. IV (V), 3 (v. Var. ed. Zuck.); a. e. —2) (denom. of עֲקֵידָה) to sacrifice. R. Hash. 16ᵃ כאילו עֲקַדְתֶּם וכ׳ as if you offered yourselves, v. עֲקֵידָה. Lev. R. s. 30 (play on כפת, Lev. XXIII, 40) זה יצחק שהיה כפות ועָקוּד וכ׳ this typifies Isaac, who was tied and offered up on the altar; a. e. —Gitt. 57ᵇ אתה עָקַדְתָּ אחד ואני עָקַדְתִּי וכ׳ מזבח thou (Abraham) hast put up one altar, but I have put up seven altars (offered seven martyred sons).
Nif. - נֶעֱקַד to be tied; to be put on the altar. Gen. R. l. c. זה לַעֲקוֹד וזה לֵיעָקֵד the one (ready) to sacrifice, the other to be sacrificed. Pirké d’R. El. ch. XXXI; Yalk. Gen. 101 האב מַעֲקִיד בכל לב והבן נ׳ וכ׳ the father offering with a whole heart, and the son offering himself with a whole heart. Ib. רחם … שהוא אדם ובן אדם ונ׳ וכ׳ have pity on Isaac who is a human being, son of a human being, and is being offered before thee like a dumb beast; a. fr.
Hif. - הֶעֱקִיד 1) to tie (foreleg to hindleg). Tam. IV, 1 (30ᵇ) לא היו כופתין … אלא מַעֲקִידִין אותו (Mish. ed. מְעַקְּדִין Pi.) they did not bind the lamb (all feet together), but tied it, expl. ib. 31ᵇ יד ורגל כעקידת וכ׳, v. supra. —2) to put on the altar. Pesik. Aḥãré, p. 170ᵇ והֶעֱקִידוֹ ע"ג המזבח and laid him tied on the altar; a. e.