Jastrow: עָקַר

עָקַר (b. h.; cmp. עקב) [to be curved, bent; denom. עִיקָּר root,] 1) to uproot, tear loose, detach, remove; to eradicate, undo, abolish, abrogate. Hor. 14ᵃ עוֹקֵר הרים; Snh. 24ᵃ עוקר הרי הרים, v. הַר. Ab. III, 17 הרוח באה ועוֹקַרְתּוֹ וכ׳ a wind comes and uproots it and turns it &c. Pesik. Ekha, p. 123ᵃ כל מקום שנאמר ארון עוקר דיורין ומכניס וכ׳ wherever Adon (Master) is mentioned in the Bible, it means (the landlord) that displaces tenants and imports tenants; ib. עוקר כנענים וכ׳ who drives out the Canaanites and brings in the Israelites. Y. Yeb. I, 2ᵈ; ib. XIII, beg. 13ᵇ ממאנת … לַעֲקוֹר זיקת המת she may (on arriving at majority) refuse the Yabam, which has the effect of annulling her relation to her deceased husband. Ib. כל עמה מודיי שהיא עוֹקֶרֶת all agree that by doing so she annuls her marriage to her deceased husband. Pes. 101ᵇ עָקְרוּ רגליהן לצאת when they detached their feet, in order to go. Sabb. 5ᵃ ע׳ ממקומו וכ׳ (sub. רגליו) he moved from his place and received it. Y. Bets. V, 63ᵃ bot., v. קִיפּוּץ. Meg. 5ᵇ בקש לעקור תשעה וכ׳ wanted to abolish the fast of the Ninth of Ab. Pes. 115ᵇ אין עוֹקְרִין את השלחן we do not remove the table (v. comment.); a. v. fr.—Part. pass. עָקוּר; f. עֲקוּרָה; pl. עֲקוּרִים, עְקוּרִין; עֲקוּרוֹת a) uprooted, torn out. Peah VI, 9 תבואה ע׳ loose (cut) grain, שאינה ע׳ still in the ground.—b) = עָקָר [rootless,] barren, impotent. Yeb. 64ᵃ יצחק אבינו ע׳ היה Isaac was impotent; שניהם ע׳ היו both of them (Isaac and Rebecca) were impotent. Ib. מפני מה היו אבותינו ע׳ wherefore were our ancestors childless (until they prayed)?; a. fr.—Bekh. 44ᵇ (ref. to Deut. VII, 14 ועקרה) שלא תהא תפלתך ע׳ וכ׳ that thy prayer shall not be fruitless before the Lord; Yalk. Deut. 884 שלא … ע׳ מלפני המקום that thy prayer shall not be removed from before the Lord; שלא יהא ביתך עקור מן התלמידים (not עקורה) that thy house shall not be deprived of scholars. —2) to mutilate, hamstring; to make barren, v. infra.