פְּקַק ch. same 1) to split, make a breach. Y. Snh. II, 20ᵇ כד תִּיפּוֹק (not כל), v. פִּקְפּוּקְתָּא. —2) to stop. Targ. II Chr. XXXII, 30.—Y. Ter. VIII, 45ᵈ פָּקֵיק לה ומכסי לה stops the bottle and covers it.
Ithpe. - אִתְפְּקַק 1) to be split, chipped off. Targ. Job XXX, 17 מִתְפַּקְּקִין מיני ed. Lag. are chipped off me (h. text נקר), v. פַּקְפֵּק. —2) to be stopped. Targ. Ps. XXXI, 19.