פָּגַע (b. h.) 1) to strike against, come in contact with, meet; (in a hostile sense) to attack, strike. Tanḥ. Vayishl. 4 כיון שפ׳ בעשו when he met Esau. Gen. R. s. 75 פ׳ בלובשי ברזל he met those clad in iron armor. Succ. 52ᵇ, a. e. אם פ׳ בך מנוול זה, v. נָוַול. Y. Kidd. III, 64ᵈ bot. ולמה לא פָּגַעְתָּה בו (not ביה) why didst thou not connect thyself with him? Num. R. s. 5 כדי שלא תִפְגַּע בכולם מדת הדין וכ׳ (not יפגע) in order that divine justice might not strike all of them, he took half of his name (the letter ה) &c. Ex. R. s. 5, end בקשה … לִפְגּוֹעַ במשה divine justice wanted to strike Moses. Koh. R. to IX, 11 עת היא שפּוֹגַעַת באדם וכ׳ (not האדם), v. עִרְעֵר III. —2) to beseech, entreat. Gen. R. s. 68 (ref. to Gen. XXVIII, 11) וַיִּפְגַּע במקום … מפני מה וכ׳ ‘and he entreated the Lord’ … why is the Lord surnamed maḳom? (v. מָקוֹם). Ib. מהו ויפגע במקום צלי וכ׳ what does vayifgʿa bammaḳom mean? He prayed on the site of the Temple; a. e.—Part. pass. פָּגוּעַ; pl. פְּגוּעִין stricken, afflicted (with insanity). Y. Sabb. VI, 8ᵇ top, v. פֶּגַע.
Nif. - נִפְגַּע to be stricken; to suffer. Ib. משנ׳ after one has been stricken; Y. Erub. X, 26ᶜ bot. Ḥag. 14ᵇ; Tosef. ib. II, 3 הציץ ונ׳ he looked (into the divine secrets, v. פַּרְדֵּס) and became demented; Y. ib. II, 77ᵇ top. Sabb. 13ᵇ אין שוטה נ׳ a maniac cannot be stricken with dementia (one overladen with sorrows becomes indifferent to new afflictions); a. e.
Hif. - הִפְגִּיעַ 1) to cause suffering, afflict, v. מַפְגִּיעַ. —2) to suffer. Koh. R. l. c. עת … והוא מַפְגִּיעַ time strikes man …, and he suffers, v. עִרְעֵר III. —3) to entreat. Ib. פעמים שאדם מפגיע וכ׳ at times man prays and is answered &c.