פּוּעַ (cmp. פּוּחַ) to blow, v. פָּעָה.
Hif. - הֵפִיעַ to make breathe, revive. Ex. R. s. 1 (ref. to פועה Ex. I, 15) שהיתה מְפִיעָה את התינוק וכ׳ she revived the infant (blew air into it), when people said, it is dead.—[Deut. R. s. 1 מפיע את מלכותי some ed., read: מוֹפִיעַ, fr. יָפַע.]