צבי, צָבָה (b. h.; cmp. עָבָה) to swell. Y. B. Kam. VIII, beg. 6ᵇ אם כוייו … וצָבַת if one burnt a person with a heated spit on the palm of his hand, and it swelled; ib. על ראשו וצבת, (read וצבה) a. e.—[Ber. 6ᵇ לִצְבּוֹת Ar., v. צָבַת.]
Nif. - נִצְבָּה same. Y. Sot. V, beg. 20ᵃ (line 20) מים מגולין שתה ונ׳ (ed. Krot. שתת ונצבית, corr. acc.) he drank uncovered water (poisoned by a serpent) and his belly was swollen. Ib. (line 25) שתת ונִצְבֵּית she drank &c.
Pi. - צִבֵּא, צִבָּה 1) to cause to swell. Lev. R. s. 17; Yalk. Ps. 808 [read:] ולא צִבִּיתִים, v. עוֹנָה II. —2) to cause the appearance of being swollen. Tosef. Peah IV, 14 המְצַבֶּה את כריסו he that feigns a swollen belly; Y. ib. VIII, 21ᵇ top המְצַבֵּא; Keth. 68ᵃ המצב׳ את בטנו.