צוּם ch. = b. h. צוּם (cmp. צמם) to restrain one’s self; to fast. Targ. II Sam. XII, 16. Targ. Y. Lev. XXIII, 29; a. fr.—Part. צָאֵים, צָיֵים; f. צָיְימָא, צָיְמָא; pl. צָיְימִין, צָיְמִ׳. Targ. II Sam. XII, 23. Targ. Y. II, Lev. l. c.; a. fr.—Y. Ḥall. I, 57ᶜ top צָם תרי יומין fasted two days (observed the Day of Atonement two days). Y. Kil. IX, 32ᵇ bot.—Y. Ḥag. II, 77ᵈ bot. הוות צָיְימָה ומפרסמה she used to fast and make it public; a. fr.
Pa. - צַיֵּים same. Targ. Y. Lev. l. c.—Y. Ned. VIII, 40ᵈ bot. צ׳ כל ערובת וכ׳ … ר׳ R. J. fasted every New Year’s eve; ib. צ׳ … דצומין observed three hundred voluntary fasts; Y. Meg. I, 70ᵈ top (also צם). Y. Sot. III, 19ᵃ מְצַיְּימָה (ו)אובדת וכ׳ she fasts and loses her virginity; a. fr.