Jastrow: קְלָלָה

קְלָלָה f. (b. h.; preced.) dishonor; curse. B. Mets. 75ᵇ גורם ק׳ לעצמו brings dishonor upon himself (people believing him to be dishonest). Meg. 15ᵃ, a. e. אל תהי קִלְלַת הדיוט וכ׳ let not the curse of a common man be a slight thing in thy eyes. Ib. 28ᵃ לא עלתה … קללת חבירי the thought of my neighbor’s curse never went to bed with me (v. צְעַר). Sot. 11ᵃ תולה קִלְלָתוֹ וכ׳, v. קָלַל. Yoma 54ᵇ חללו … וקִלְלָתָן ק׳ וכ׳ those whose blessing is blessing, and whose curse is curse (whose blessings and curses are efficacious) are engaged in such things!—Y. Snh. VII, 25ᵃ bot. קיללת השם (usu. ברכת) blasphemy. Ib. מהו לקרוע על קיללת הגוי how about rending one’s garments on hearing blasphemy by a gentile?; a. fr.—Pl. קְלָלוֹת. Meg. 31ᵇ ק׳ שבתורת כהנים the curses in Leviticus (XXVI, 14-43); שבמשנה תורה the curses in Deuteronomy (XXVIII, 15-68). Ib. שתכלה השנה וקִלְלוֹתֶיהָ that the year and its curses my end together. Erub. 100ᵇ עשר ק׳ וכ׳ Eve was cursed with ten curses; a. fr.