קִיל II (v. קְלַל) 1) to be light.—Part. קִיל; pl. קִילֵי. Snh. 46ᵇ, v. קַלִּיל II. Gitt. 35ᵃ בשני דרב ק׳ נדרי in Rab’s days vows were lightly treated. —2) to be lenient. Y. Sabb. XII, 13ᵈ top קָלַת וחמרת (perh. קַלַּת fr. קְלַל) thou art more lenient in one respect and more strict in another. Ib. קלת על דרבנן thou art more lenient than the Rabbis.
Af. - אָקֵיל 1) to make light of, treat with contempt. Targ. Y. Deut. XXI, 23.—to insult, curse. Targ. O. Ex. XXII, 27 תַקִּיל ed. Berl. (oth. ed. תְקִיל; Y. תְקִילוּן).—Y. Dem. I, 22ᵃ top מאן דידע בנפשיה דלא א׳ לבר וכ׳ he who is sure of himself that he never insulted a man, may cross &c.—3) to be lenient, lax. Y. Shek. VII, 50ᶜ bot. חמתון מְקִילִין (not מקילון), v. חֲמַר I.—V. קְלַל.