Jastrow: קַנַּאי

קַנַּאי m. (b. h. קַנָּא; preced.) 1) zealous. Snh. 82ᵇ ק׳ בן ק׳ הוא he (Eleazar) is a zealous man, son of a zealous man; Lev. R. s. 33 ק׳ בר ק׳. —2) revengeful. Yalk. Gen. 72, v. קוּנְיוֹן.—Pl. קַנָּאִים, קַנָּאִין. Snh. IX, 6 (81ᵇ) הק׳ פיגעין בו (בשעת מעשה) Ms. M. (ed. ק׳ פוגעין בו; Y. ed. פיגעין בהן, omitting ק׳) zealous people (like Phineas) have a right to strike him (them) when caught in the act; Y. ib. IX, end, 27ᵇ; Num. R. s. 20 end.—Esp. the zealots, the terrorists during the siege of Jerusalem by the Romans. Ab. d’R. N. ch. VI, end בקשו ק׳ לשרוף וכ׳ the zealots wanted to burn all this wealth (v. סִיקָרִין).—Fem. קַנָּאִית; v. קִנְאָנִית.