קוּן, קִין (b. h.; cmp. כּוּן) to arrange, order, plan (applied to art, cmp. חָרַשׁ; to music, v. קִינָה).
Pol. - קוֹנֵן to arrange a song of lamentation (ḳinah, cmp. קשר הספד, v. הֶסְפֵּד). Gitt. 58ᵃ עליה ק׳ ירמיהו וכ׳ on her account Jeremiah sang &c. Ib. ועליהן קינה וכ׳ (corr. acc.; v. En Yaʿăḳob). Lam. R. introd. (R. Naḥman) התחיל … מְקוֹנֵן עליהם איכה Jeremiah began to sing Ekhah (Lam. I, 1) over them. Ib. (R. Pinḥas) הרי … מקונן עליכם קינות וכ׳ behold, Jeremiah will sing lamentations of seven alphabets (of) Ekhah over you. M. Kat. III, 9 אבל לא מְקוֹנְנוֹת but they (the lamenting women) must not sing dirges, v. קִינָה a. עִינּוּי I; a. fr.