רְסַס ch. same 1) to crush, crack.—Part. pass. רְסִיס. Targ. O. Lev. XXII, 24 (h. text כתית).—Targ. Y. Deut. XXVIII, 33 רְסִיסִין Bxt. (ed. דְּרִיסִין; h. text רציץ). —2) (cmp. עָרַף) to distil, drop, moisten. Targ. Prov. VII, 17 רַסֵּית. Ib. III, 20 וענני רַסּוּ טלא (or רְסוּ fr. רסי) Ar. (Ms. ושחקי רַסָּן; ed. corrupt שמיא צעי (ד)מטליא; for צעי, read ענני as a Var. of שמיא, and for דמטליא read: רסו טליא). Targ. Y. I Deut. XXXIII, 28 רַסְיַין (fr. רסי; ed. Vien. דסיין, corr. acc.).
Pa. - רַסֵּיס to cause to drip, (of a sore) to run. Part. pass. מְרַסַּס; f. מְרַסְּסָא. Targ. Is. I, 6.
Ithpe. - אִרְסִיס to be crushed. Targ. Y. Lev. XXII, 24 דְּמִרְסִיס (ed. Vien. דִּמְרְסִיס, corr. acc.), v. supra.