רָחַם (b. h.) to love.
Pi. - רִיחֵם 1) (with (with על) to have compassion on, pity; to befriend. Ber. 33ᵃ כל מי … אסור לרַחֵם עליו you must not befriend him who has no sense (ref. to Is. XXVII, 11). Sabb. 151ᵇ כל המְרַחֵם … מְרַחֲמִין עליו וכ׳ he who shows mercy to creatures (men), will be shown mercy in heaven (ref. to Deut. XIII, 18), v. רַחֲמָן. Ab. Zar. 18ᵃ מן השמים יְרַחֵמוּ heaven will have mercy (protect me); Nidd. 45ᵃ. Sot. VIII, 1 יְרַחֲמוּ עליכם they will have mercy on you (spare your lives); a. fr.—Trnsf. to give suck to a strange animal. Bekh. 24ᵃ אינה מְרַחֶמֶת אלא וכ׳ no dam gives suck to a stranger, unless she has had a child of her own. Ib. מרחמת אע"פ וכ׳ she may give suck, even if she has never given birth. —2) to stimulate the maternal instinct (v. רֶחֶם) of an animal after confinement by inserting a lump of salt into the womb. Tosef. Sabb. XV (XVI), 2 מְרַחֲמִין היינו בהמה טהורה ביו"ט ed. Zuck. (Var. על בהמה) we (in my father’s house) used to stimulate &c. on a Holy Day; Sabb. 128ᵇ על בהמה; Y. ib. XVIII, end, 16ᶜ על הבהמה.
Hithpa. - הִתְרַחֵם to have pity. Num. R. s. 924 אם נופלים אנו … מִתְרַחֵם עלינו אין אנו מִתְרַחֲמִים עליו if we fall into David’s hands, he will have pity on us, but if David fall into our hands, we shall have no pity on him; Y. Sot. I, 17ᵇ bot. הוא מרחם … אנו מרחמין).