שְׁחַק ch. same. Targ. O. Ex. XXX, 36.—Y. Sabb. VII, 10ᵃ bot. ההן דש׳ תומא he that grinds garlic. Ib. 10ᵇ bot. B. Bath. 146ᵃ שַׁחְקֵי, v. מַרְגְּנִיתָא; a. fr.—Midr. Sam. ch. I, v. infra.—Part. pass. שְׁחִיק.—ש׳ טמיא, v. טַמְיָא; (in Hebr. dict.) ש׳ עצמות. Gen. R. s. 49, beg.; a. e.—Y. Sabb. VI, 8ᵃ top הוות רגליה שחקה (read: שְׁחִיקָא) his foot was sore from rubbing.—Y. Dem. II, beg. 22ᵇ שחיקא (R. S. to Dem. II, 1), v. שָׁחַק
Pa. - שַׁחֵק to mention the name of a dead person with the imprecation שחיק טמיא (his bones be ground), to curse. Lev. R. s. 32, end מדכרין ומְשַׁחְקִין there are those whose names are mentioned with a curse, opp. ומניחין, v. נוּחַ h.; Yalk. Ex. 411 (Hebr.) מזכירין ומְשַׁחֲקִים; Tanḥ. Vayaḳhel 4; Ex. R. s. 48 (mixed dict.) מדכרין ומשחקים; Midr. Sam. ch. I ושָׁחְקִין (Pe.).