שְׁקַל ch. (cmp. נטל) 1) to take, take away. Targ. Prov. XVII, 8. Ib. XXV, 20. Targ. II Esth. I, 16; a. fr.—[Targ. Ex. XXIII, 5 מלמשקל ed. Berl., oth. ed. למשבק, מלמשבק.]—ש׳ וטרא, v. טְרָא.—B. Mets. 40ᵃ ושָׁקְלִין וכ׳, v. שׁוּפְטָנָא. Ib. 60ᵇ דקא שָׁקֵיל מיניה וכ׳ (not שקלי) for he takes from him &c., v. נְכַת. Kidd. 12ᵇ שְׁקַלְתָּהּ ואישתיקא (not שקלתא) she accepted it and kept silence; ib. 13ᵃ שְׁקַלְתֵּיה. Ib. אין שַׁקְלִי ודידי שקלי yes, I received it, but it was mine I received. Shebu. 32ᵇ הוה משתבענא ושְׁקִילְנָא I should have been assigned an oath, and the money would have been decreed to me. Yeb. 105ᵃ; Snh. 21ᵃ, v. מִטַּרְפְּסָא. Ber. 60ᵃ ש׳ בדקא וכ׳ a freshet carried away part of his field (Ms. F. אישתקל וכ׳ a freshet was carried into his field); B. Bath. 41ᵃ, v. בִּדְקָא; a. fr.—Ber. l. c. הוה שָׁקֵיל ואזיל בתריה וכ׳ took up (his cloak) and walked behind &c.—Part. pass. שָׁקִיל; f. שְׁקִילָא; pl. שְׁקִילִין, שְׁקִילֵי; שְׁקִילָן. Sabb. 63ᵇ שקילי … שקילין וכ׳ (Ms. M. שקילין … ושקילן), v. נִיבָא I. Ib. שקילא טיבותיך (not שקולא; better: שְׁקוֹלִי וכ׳ take thy goodness), v. חִיזְרָא I; a. e. —2) to carry. Men. 85ᵃ; Ex. R. s. 9 ירקא שְׁקוֹל, v. מָתָא; Yalk. ib. 182 שְׁקִיל.
Pa. - שַׁקֵּל, , Af. אַשְׁקֵל to cause to take, to give. Pes. 57ᵇ דאַשְׁקְלֵיה וכ׳ (Ms. M. דשַׁקְּלֵיה); Yalk. Lev. 469, v. מִטַּרְפְּסָא.
Ithpe. - אִשְׁתְּקִיל, אִשְׁתְּקַל to be taken away. Targ. I Chr. V, 2 אִשְׁתְּקִילַת (Var. אִשְׁתַּקְלַת). Ib. 1 (ed. Beck אסתלקת).—Ber. 60ᵃ, v. supra.