שַׁלְהֵי I (Shaf. of לְהֵי) to weary. Targ. Lam. III, 5 וש׳ אינון = ושַׁלְהֵיאִינוּן and wearied them (h. text ותלאה). Ib. 65 (not שלחי). Targ. Job XVI, 7 שַׁלְהֲיַינִי (ed. Wil. שילהיני, corr. acc.). Targ. Is. XXXII, 6; a. e.—Part. pass. מְשַׁלְהֵי; f. מְשַׁלְהֲיָא, מְשַׁלְהִיתָא; pl. מְשַׁלְהִין, מְשַׁלְהֲיָין, מְשַׁלְהַן. Targ. Gen. XXV, 29, sq. Targ. Is. XLIV, 12. Ib. XLI, 17. Targ. Prov. XXV, 25 (ed. Wil. מְשַׁלְהֲתָא). Targ. Deut. XXV, 18. Targ. Jud. VIII, 4, sq.; a. e.—Gen. R. s. 24 (transl. יעטוף, Is. LVII, 16) מש׳ ליה it (the wind) gets tired; Y. Ber. IX, 13ᵈ top; Koh. R. to I, 6; Yalk. Kings 219 משלהי. Koh. R. to III, 9 הוה עליל מש׳ מש׳ וכ׳ he used to come around exhausted (thirsty) and take it &c.—M. Kat. 2ᵃ (quot. fr. Targ. O. Deut. XXV, 18).
Ishtaf. - אִשְׁתַּלְהֵי to be wearied, faint. Targ. Ps. CII, 1. Ib. LXVIII, 10; a. fr.