שַׁמִּיתָא m. (שְׁמַת) excommunicated, accursed. — Pl. שַׁמִּיתִין. Targ. Y. Deut. VII, 26. Ib. שַׁמְתִּין, v. שַׁמְתָּא.
שַׁמִּיתָא
Gloss
שַׁמִּיתָא m. ( שְׁמַת ) excommunicated, accursed. — Pl. שַׁמִּיתִין . Targ. Y. Deut. VII, 26 . Ib. שַׁמְתִּין , v. שַׁמְתָּא .
References
- Jastrow, שְׁמַת 1
- Targum Jonathan on Deuteronomy 7:26
- Jastrow, שַׁמְתִּית 1
- Jastrow, שַׁמְתָּא 1